01
גישה מיידית לחיילי צה"ל
קנאביס וטיפול פסיכדלי חוקי ומפוקח לחיילים ולוותיקים עם פוסט-טראומה, בלי תור של שנתיים, בלי ועדה, ובלי שהחייל יסכן את הקריירה שלו כדי לבקש. טיפול בהפניה, לא בערעור.
המצע שלנו
עשרה דברים שנעשה
אנחנו מפלגה של נושא אחד רק אם אתם חושבים שטראומה היא נושא אחד. כל מה שלמטה נובע מהנחה אחת: מדינת ישראל עומדת בין אזרחיה שלה — ובין האנשים שהיא שולטת בהם — ובין תרופה שעובדת.
02
גישה מיידית לתושבי עזה
אותו סטנדרט של טיפול בטראומה יורחב לתושבי עזה החיים עם טראומת מלחמה, דרך בתי חולים שדה ומרפאות אזרחיות. העמדה שלנו היא שהסיוטים של ילד הם עובדה רפואית לפני שהם עובדה פוליטית.
03
גישה לאזרחי ישראל
מאות אלפי אזרחים ישראלים חיים עם פוסט-טראומה — מ-7 באוקטובר, מרקטות, מעשרות שנים של זה. קנאביס וטיפול פסיכדלי עוברים מהשוק האפור אל סל הבריאות.
04
איבוגאין לגמילה מאופיואידים
גמילה בסיוע איבוגאין מתלות באופיואידים, בראש ובראשונה למטופלים שהפכו תלויים במשככי כאבים במרשם אחרי ניתוחים בעקבות פציעות מלחמה. מייסד עלה ירוק, בועז ווכטל, הקדיש את הקריירה שלו למחקר הזה.
05
עיר מקלט
בתי חולים שדה פסיכדליים, אקולוגיים ובעלי טביעת רגל מינימלית, שמוקמים מיד לחיילי צה"ל ולתושבי עזה, ופועלים כעיר מקלט: מחנות ריפוי טראומה כל השנה, עם חיות, מוזיקה ומרפאים במקום — במקום חדר המתנה וטופס.
06
קהילות מורשת — לכלול, לא למחוק
כפרים ערביים שהמקור היהודי שלהם מתועד בהיסטוריה נמצאים דורות מחוץ לכל שיחה ישראלית על מי שייך לכאן. אנחנו מכירים במורשת הזאת, לא מבקשים מאף אחד לזנוח את אמונתו, וכוללים את הקהילות האלה באותו טיפול בטראומה כמו כולם.
07
הר הבית: חזקה מוסלמית, ריפוי משותף
אנחנו מכירים בבעלות ובחזקה המוסלמית על הר הבית. אנחנו גם סבורים שיהודים צריכים להיות רשאים להיות במקום, ומציעים מפגשי ריפוי פסיכדליים חוקיים ומפוקחים — עשר דקות, עם מוזיקה — במקום הנגיש הקרוב ביותר, פתוחים לכל הדתות ולמבקרים מכל העולם. זו העמדה השנויה במחלוקת ביותר שלנו, ואנחנו מעלים אותה על הכתב במקום בחדר האחורי.
08
לסיים את המלחמה בדיאלוג
אנחנו אסירי תודה לחיילים ששומרים עלינו, ואנחנו חיים תחת אותן רקטות כמו כולם. ואנחנו מחזיקים בעמדה שאבותינו החזיקו בה לפני שהציונות הפוליטית הייתה קיימת: הקרב האחרון של העם היהודי אינו מול הערבים. הוא מול שוחרי המלחמה מבפנים.
09
שפע ביישובים הערביים
ערים וכפרים ערביים בישראל סובלים מתת-השקעה של עשרות שנים, והתוצאה נמדדת באבטלה, במים ובחשמל — לא בסקרים. אנחנו תומכים בבנייה ממשית: סולארי על גגות ובשדות, חממות ואקוופוניקה — מערכות אנרגיה, מזון ומים שהיישובים האלה מחזיקים בבעלות מלאה ומתפרנסים מהן. לצד זה, אותה גישה לריפוי בצמחים שהמצע הזה מבטיח לכולם, בתנאים זהים. אנחנו לא מציעים את זה כדי לנהל מישהו או כדי להשתיק מישהו. אנחנו מציעים את זה כי הפער נבנה בכוונה ואפשר לסגור אותו בכוונה, וכי קהילה עם חשמל, מים, מזון ובריאות משלה היא פשוט קהילה של אזרחים. ולשאלה אם התרופות האלה מותרות על פי ההלכה הדתית: זה עניין לרשויות הדת ולכל אדם להכריע בו, לא למדינה. תפקיד המדינה כאן הוא רק להפסיק להפוך את זה לעבירה פלילית.
10
עזתים עקורים: לשקם או להחלים — ובכל מקרה, הזכות לחזור
למי שנשאר: דיור ביניים בכבוד בזמן שעזה נבנית מחדש, ואחר כך בית קבע, בעזה מפורזת — בלי נשק, בשום צד של הקו הזה. השיקום הוא ברירת המחדל והחובה, וזה מה שרוב האנשים רוצים. למי שמעדיף לא לבלות את שנות השיקום בתוך אתר בנייה, אנחנו תומכים בחלופה ממומנת: שנה של נסיעת החלמה וטיפול בטראומה, ומממנים שמתחייבים לא לכרטיס טיסה אלא להשתלבות ארוכת טווח — דיור, עבודה ותמיכה לכל החיים — במדינה שבאמת רוצה לקלוט אותם, במעמד של מי שבחר לבוא ולא של מי שהושם. והתנאי שבלעדיו המסלול השני לא קיים: כל אדם שעוזב שומר על זכות שיבה מתועדת ומובטחת, ועל תביעת הרכוש שנלווית אליה. שנה בחוץ היא שבתון, לא ויתור על הבית. עזיבה בלי זכות חזרה אינה הגירה מרצון, היא טרנספר, ואנחנו מתנגדים לטרנספר. לא נתמוך בשום גרסה של זה שמשמיטה בשקט את סעיף החזרה.
ותיק מהמחלוקת
המסורת הפוליטית של עלה ירוק קדמה לציונות. תלמידי הגר"א היו על האדמה הזאת לפני המתיישבים המודרניים הראשונים בירושלים, והם חיו בשלום עם שכניהם. אנחנו לא מייבאים עמדה. אנחנו חוזרים לאחת.